האם הבלאגן שנוצר משקף מציאות אמיתית או מעוות אותה

תגובה שקיבלנו שהתפרסמה באחת הכתבות בוינט

יש הרבה נשים חרדיות אוטנטיות לחלוטין, נחשבות ומשפיעות

רשימה חלקית:

לפני השואה

הגבירה תמר'ל, שרה שנירר, ויכנע קפלן, שרה בת נגידים ועוד

בימינו:

מרכזות ומנכ"ליות: יעל פיסם, מאשה בורזיקובסקי, שושה אדלר, לאה לנדאו, אסתי כהן, שלומית הפטקה ועוד מאות

מורות: נחמה וולס, נחמה לוריא , ברכה קופילוביץ, ואלפי מורות חרדיות שממלאות את התפקיד הזה(שהוא אגב הנחשק ביותר בציבוריות החרדית בישראל)

הרבניות: בת שבע קניבסקי, הרבנית הדסה לנדאו מסטריקוב,  הרבניות צפורה ושושנה אלטר מגור, רוחמה שיין ועוד רבות

הסופרות לאה פריד, שרה קיסנר, חוה רוזנברג, יהודית שרייבר, מנוחה פוקס, מנוחה בקרמן ועוד כ-80 סופרות ומשפיעות

מקצועות חופשיים: גרפולוגיות שרה פלדמן, יוכבד שנור,

מאות גרפיקאיות, צלמות,

מאות מרפאות בעיסוק ועוד, מורות לחניוך מיוחד

אמניות וציירות: טלי ברוניר, רותי גבריאלוב, אורית מרטין, תרצה פלג, רות בייפוס ועוד מאות

שכחתי מלא אבל זה לא אומר שהן לא כאן, על המפה.

ועוד המון...

חישבו על זה שהחרדים לא ממש ממלאים את החנויות שלנו שזה אומר שיש להם הכל אצלם.

מכתב ששלח עובד בנמל אשדוד לחבריו לעבודה

בכן, ערב טוב לך

מה שלומך? ברוך השם - בסדר. יופי.

1. כשבאתי ללמוד בנמל, גמלה בליבי החלטה. אני בשום אופן לא עומד לשכנע איש מחברי לחזור בתשובה, ללמוד משהו, לשמור שבת וכו'. איש באמונתו יחיה. אני לפרנסתי אעשה, וסומך עליך אותו דבר.

ובכל זאת. קרה משהו בימים הללו במדינה שלנו. בימים טרופים אלו, בהם איש את רעהו חרב יאכלו, כמעט כל אחד שאל אותי - כמוך, בצורה זו או אחרת: מה? מה זו ההתנהגות הזו? זו התורה, ש'דרכיה דרכי נועם'? זו היהדות, מאירת הפנים?

הרגשתי לפי יומיים כשהגברת שומרון שאלה אותי על כך, שבאמת הגיעו מים עד נפש. ואז החלטתי, שעל אף שאני ממש לא רוצה ולא מעוניין לעמוד כצד בזירה הזו שבין כולנו, בני עם אחד, גורל מר משותף, אני חייב להסביר לפחות את הנקודה המדוברת. ודברים היוצאים מן הלב – נכנסים ללב.

אני אסוב את דבריי על הציר המרכזי שגם לי וגם לך יש רצון לתמוך בו: איש באמונתו יחיה.

2. וכאן אומר במילים ברורות, ונכון שהן מרגיזות, אבל ככה זה - האמת לעיתים מרגיזה: העלאת נושא ההפרדה באוטובוסים, היא בעצם התערבות אמיתית מצד היוזמים אותו, בתוך הנעשה בביתנו פנימה.

והעובדה הן פשוטות, כאמור.

לא הפכנו את קו 400 החילוני שמבני ברק לירושלים לנפרד. לא הפכנו את הקו המוביל מאשדוד לירושלים לנפרד.

זה עבד כך: בשנים עברו, יצרנו לעצמינו מערכת קווים פרטית מופרדת. זו שגשגה ופרחה עד למאד. 'שבאל', 'הוכהויזר', 'מלאח', 'מוסאיוף', 'דני בלאמס', 'מוניות גאולה' - הן רק חלק מחברות שהרוויחו הון תועפות מקווי המהדרין שבנינו לעצמינו, מתוך רצון לחיות כשגיונותנו.

פתאום הגיעו חברות אגד ודן. ראו כי הן מפספסות קהל ענק, והתחננו(!) לרבנים שהן מעוניינות לפתוח במיוחד עבורינו קווי מהדרין - דרכם.

זה לא קרה ביום אחד, אבל בסוף הסכמנו להם. היו על כך ויכוחים רבים בעניין, בתוככי המגזר. משום שהחברות הפרטיות לא הסכימו לוותר, ועוד סיבות כמובן. אגב, רוב מנהלי החברות הפרטיות הנ"ל הפכו לנציגי הציבור החרדי באגד, כתחליף לחברות שהן נאלצו לסגור (מעין פיצוי קל ועצובL)

אני נזכר בימים העליזים, בהם על כל כרטיסייה של אגד החילונית היה כתוב בענק מאחור: 'ועשית ככל אשר יורוך', מצוה לנסוע רק בקו 350, ולשמור על גדרי הצניעות. אגד בהתגלמותה... התחננה שיסגרו את הקווים הפרטיים ויעברו אליה. ידעה שרק כשהיא תכבד את רצון הציבור ותעניק לו את התנאים שבהם הוא חש בנוח, הם יעברו אליה.

3. הסיבה שאני מספר את זה, משום שזו האמת האבסולוטית: הקווים הללו הם בעצם 'פרטיים' שלנו. המדינה התחננה אלינו לתת לנו אותם, ומצידנו אנחנו זונחים אותם היום, רק שמשרד התחבורה יתן אישור – וסבבה, אנחנו חוזרים ל'שבאל' ול'הוכהויזר'.

4. וכך בעצם נוצרו עוד קווים, ועוד קווים, במקביל (!) לקווים הרגילים המעורבים. כך בני ברק. עיר חרדית מובקהת עם מיעוט חילוני. ישנו קו 402  מופרד, ובמקביל קו 400 מעורב. אף קו חילוני לא בוטל. הנה מה טוב ומה נעים. כך באשדוד, וכך בכל עיר ועיר שהאוכלוסיה בה מעורבת חרדים וחילוניים. החרדים במהדרין. החילונים במעורבים, הכבוד שורר, וכולם היו מבסוטים. איש לא אמר לאשה לשבת מאחור בקו 400 החילוני, והנשים החילוניות כיבדו את רצון יוצרי קווי המהדרין וישבו מאחור. היה טוב לך, היה טוב לי.

5. ויום אחד השתנה הכל. ויהי לפני כשנתיים ימים, ראו זאת אנשי הקרן החדשה לישראל - הצינור הראשי של 'שלום עכשיו', 'בצלם', 'עדאלה, קול אחד' 'רופאים למען זכויות אדם' ועוד כל מיני ארגונים ידועים.

אלו, קמו וזעקו בפופוליזם: הייתכן? כיצד מעז הציבור החרדי להשפיל את נשותיו ולהשליכם אחור משל היו כושים במונטוגומרי בארה"ב? איך יש להם זכות לדרוס את הנשים בשחצנות כזו?

5. וכאן נשאלת השאלה: האם אנחנו חייבים משהו למישהו? האם אנו צריכים לבוא ולהעניק הסברים למה אנו מעוניינים לגדור עצמינו בצורה כזו או אחרת? האם הנשים החרדיות המבסוטות עד הגג מכך שהן חופשיות מהטרדות למיניהם (83% הוטרדו בקווים בתל-אביב http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1573325) ) זקוקות להסביר מדוע הן רוצות לשבת בנפרד מהגברים? האם אשה שכיף לה לשבת ולהניק את בנה הקט באוטובוס בלא מפרע אמורה להפסיק ליהנות מזה?

אלא שהעתירה הזו הראתה שמה שעמד בעיני 'הקרן' לצנינים לא היה הכפייה על חילוני/ה שנקלע/ה לאוטובוס כזה ונאלצ/ת לשבת במקום המגדר שלה - אלא על עצם החוצפה החרדית לארגן לעצמה סדר חיים מובדל ושונה ממה שהם רואים לנכון שצריך להיות.

ומה. אנשי 'הקרן' ידעו שהם עתידים לרכב על גל גבוה וסוער בגיבוי התקשורת אוהדת הדם והאש, יח"צ חינם לעצמם וכניסה קלה ללב העם, והחליטו לעשות את זה. הגישו בג"צ, לא פחות ולא יותר על 'ביטול קווי המדרין'. 

6. ומה קרה אז? בג"צ, כשבתו פסק ואמר: ניתן להם שנה לראות האם ישנם גילויי אלימות בקווים אלו, או שלא. ובינתיים - כך פסק, אסור לאיש להטריד את רעהו היכן ישב בכל אוטובוס שהוא - כולל בקווי המהדרין שתרמנו לקואופורטיביים ברוב פראיירותנו.

למרבה ההפתעה, שנה שלימה עברה מינוס שבועיים, ו.. אפס אלימות. סטודנטיות בירושלים עלו על קווי מהדרין בכוונה תחילה להטעים מנחת זרועם, ואפס תגובה. איפה האלימות. איפה ההטרדות? גורנישט. כשיעלו בידך כמה עשרות מקרים מתוך חצי מליון נסיעות בשנה, זה עדיין לא נחשב כמובן לסיבה סבירה לפרק מערכת שלימה כזו. ובכל זאת, המבחן התקיים, ובהצלחה יתירה.

7. ואז באה רוזנבליט. חברת ארגון 'קול אחד' מבית 'הקרן'. איני רוצה להיות הזוי בקונספיצירות ודמיונות שהיא ישבה באסיפות אפופי עשן ותכננה את התגובה הזו פר בג"צ. אך רוח המושל, חפפה ודאי על מעשיה. מה גם שיום לפני כן הגברת הנכבדת כתבה בפרופיל הפייסבוק שלה דברים נכבדים מאד בנוגע לציבור החרדי. וגם מחקה אותם מיד כשקלטה שהם מגלים שבעצם המעשה היה למטרת פרובוקציה לחלוטין.


והתקשוררת כמובן כמרקחה. האירוע הפך לחגיגה, הגדיל לפסטיבל, וכעת קרנבל. טניה היא רוזה פרקס של ישראל. גיבורת המדינה. סימבול השחרור מכבלי הגברים הגזענים והמושחתים. כבר משריינים לה מקום במפלגת יאיר לפיד. והי-הופ, מי זה בא ראש הממשלה הבא.

ההשוואה הזו רק מלמדת על המניפולציה שתוכננה על אי-ההבנה המובנית בציבור הישראלי ביחס לציבור החרדי (כפי שגם להיפך, אני מוכרח לציין)


8. וזאת עליך לדעת, כאחד העם הנפלא והמיוחד שלנו:

אצל החרדים, האשה היא המלכה. היא עיקר הבית, היהלום שבכתר. היא זו ששרים לה בכל ליל שבת 'אשת חיל'. היא זו שהילדים, החתנים, הנכדים ונינים אינם מכנים את שמה - מפאת כבודה. ככזו, היא שמורה מכל משמר, מונחת כאתרוג בתיבת זהב, באניצי פתשן רכים, בלשונות של ארגמן אציליים.

היא עצמאית, מנכלי"ת מוצלחת, דמות חינוך ומודל לחיקוי לילדים, לנכדים, לנינים, וגם לנכדי הנינים כן ירבו. היא מוערכת בזכות מי שהיא, ולא בזכות אמות מידה חיצוניות ושטחיות. מי מדבר על כך בכלל שהיא איננה כלי טכני לשימוש ביד גברים - ולא ברושור קידום מכירות למותגי רכב...

ואי לכך, ההפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים בכלל רחוקה כמרחק מזרח ממערב מאקט של השפלה של מגדר הגברים לעומת הנשים. ההפרדה הזו היא בסך הכל רצון הגברים לשמור עצמם מכבלי יצרם בנוגע לנשים, ורצון הנשים לישמר מסטיות יצריות למיניהם של אלו שאינם שולטים ביצרם. ההפרדה היא חלק מחשיבות המותג הנשי החרדי: הוא קודש -קודשים, לא מורשה נגיעה, לא בנוי מקשקושים רעשניים למיניהם. אותם משאירים לסביבה.


9. ולכן, (וזה בעצם עוד משהו שהתקשורת מסתירה בכח בכדי לטשטש את הרציונל שמאחורי ההפרדה), גם אם גבר בטעות מתיישב מאחור באוטובוס, הנשים תערנה לו בעדינות, שבקוים אלו הגברים יושבים מקדימה. וזו כבר הוכחה מוחצת לכך שההגדרה 'השפלה' היא הזויה ומצחיקה. (ישיבת הנשים מאחור, היא טכנית לחלוטין - בשל הרצון שהגבר החרדי לא יסתכל לעבר הצד הנשי, ואם היתה יכולת למשל להפריד בצורה אחרת, זה היה נעשה). וטרחתי לכתוב זאת רק בכדי לנפץ את המשוואה הזו לכושים בארה"ב שההפרדה היתה כנגד רצונם.

10. ואני הקטן, משמש דוגמה מהחיים וכמשל בוזגלו למעשה טניה'לה הנכבדה. האם אני יכול לבקש בבצפר בנמל הפרדה בתואנה שאם לא תהיה הפרדה הנכם 'מדירים' אותי מהנמל? בפירוש לא! באת לנמל? תתנהג כמו בנמל. אנחנו לא נשנה את דרכינו לכבודך מר חרדי בודד. בבני-ברק אצל איתן דובקין תבקש הפרדה. לא בביצפרנו!

טניה נכבדה, באת לקו 451 החרדי? תתנהגי כמו חרדית (בעצם כמו חילונית, אבל שבי לצד המגדר שלך...). לא מעוניינת? יש לך תחליף! קו 439 שהיה תמיד לפני המהדרין ויהיה אחריו, אנחנו לא נשנה מאומה לכבוד בואך לקווינו הפרטי.

11. את הסיפור הזה, טרחתי להסביר. את סיפורי הבדים המרושעים שנתפרו כסופרלטיבים וחומרי בעירה, אני לא אטרח אפילו להכחיש. מדרכות מופרדות, ערים נפרדות, כל אלו דברים שלא קיימים ולא יהיו קיימים לעולם ועד. המקום היחידי שזה קיים הוא בשעות שמחת בית השואבה בהם צפופים אלפי אנשים ונשים ב- 150 מטר של סמטאות צרות ונעשה סדר מקומי ונקודתי לכמה שעות ליליות.

לבטח אני לא אמור לדברר את הסיקריק המרושע שפגע בבת ישראל שעושה רצון הוריה בתמימותה. ואם היה עובר לצידי היה חוטף ממני ומכל חרדי אחר מנה אחת אפיים על התנהגותו הקלוקלת.

12. ובקשתי אליך: בעזרת השם, יבוא יום, ותהיה לך השפעה ישירה על התקשורת בישראל. לשבת על שיבר הפרסום זו עוצמה אדירה. לפחות אז, שתהיה לך מטרה אחת, להגדיל את האהבה בין חלקי העם, למצוא את המכנה המשותף, את הטוב שבכל חברה, שמאל-ימין-מתנחלים-חרדים-קיבוצניקים, וכו'. אני כבר למדתי שהציבור שלך אינו כפי שחשבתי, אני מקוה שגם אני מייצג את יפת היהדות בכבוד, ואי"ה בלי נדר גם אני, כשתהיה לי השפעה פעם על התקשורת החרדית, אשתדל תמיד למצוא את הטוב, את היהלומים, שבך, ובחבריך.

לילה טוב

  

נ.ב. המכתב לשני המינים בשווה.-- 

תמונות מ"פרוג" אתר חרדי כשר. חלק סטיקרים שהכינו משתתפי משתתפות הפורומים...

לא קצר, אבל כידוע ההמציאות אף פעם לא התחייבה לומר את דברה וללכת...

מה בין כהה עור לכהה בגדים?

הסיפוק בהאכלת ילדים | על מה תסכימו לוותר בקניית מיקרוגל? | מי בחר שם משפחה ע"ש החמות ?

הנשים החרדיות פותחות את הפה

חנה שטיינברג-"חרדית קלאסית" של התקופה הפוסט-מודרנית: בת 30, אמא ל-6 ב"ה, אשת אברך., מורה- מחנכת וכותבת 

בשנות האלפיים ו..., העולם אינו מוכן לקבל תמונת מצב כזו: אדם שחור - עור (וחלילה מלומר: כושי) עולה לאוטובוס. הנהג או אי מי מהנוסעים מורים לו: הכנס פנימה. מקומך - בחלק האחורי של האוטובוס!

זו אפליה מקוממת, ומעשה אשר לא יעשה. יהודים כגויים, חילונים כחרדים, חכמים כטפשים - כולם מוקיעים התבטאות שכזו.

אז איך זה, שאנחנו, נשים חרדיות, גאות לפסוע אל חלקו האחורי של האוטובוס? ועושות זאת-  לא מכפיה, לא מפחד, אלא מבחירה?

לכל מי שמוכן טיפה להעמיק, הרי עיקרי הדברים שליבנו – בשיחי נשים - אחרי הסערה האחרונה:

למה זה משפיל להפריד בין לבן עור לשחור? מדוע ברור לכולנו שזהו חוסר כבוד?

האם במוסדות להשכלה גבוהה - אין מגבילים כניסה או מחלקים לקבוצות לימוד לפי רמות הישגים? האם בצבא-לכל מחלקה יוכל להתקבל כל מי שחושק בכך?

האין העיתונות מדרגת בעלי נכסים, ואירועים מסויימים - מגבילים כניסה לאח"מים בלבד? לבעלי כושר גופני מסויים?

ואלו מעט דוגמאות לתופעה רווחת וקיומית של הדרה יומיומית, אשר איננה נתפסת כאפליה.

למה, באמת?

אולי אפשר להציע את ההסבר הבא:

ההבדל נעוץ (בין השאר) בקריטריון להפרדה, ובקשר שלו לתחום בו נערכת ההפרדה.

כאשר אומרים לי: את לא מוכשרת בשפות, לא תוכלי להרשם לקורס - אני לא נעלבת.

כאשר אומרים לי: את שחורת עור, אינך שוות ערך כאדם - אני נעלבת ומושפלת.

ההתייחסות אל צבע העור / צורת העיניים / ארץ המוצא - כאל זו שתקבע מה אני שווה כאדם - היא משפילה את הערך האינסופי של המושג "אדם".

אדם הינו חלק אלוק ממעל, זוהי תפיסה בסיסית ביהדות. כל אחד וכל אחת מאתנו הם דבר עצום ועוצמתי,

שאי אפשר "לכמת" אותו לפי נתונים שטחיים.

אני לא בטוחה שחלוקה לפי מנת משכל או עושר, היא כן מכבדת (אני בטוחה שלא), אבל יש בזה משהו מעט יותר מהותי מפרטים הרשומים בתעודת הזהות...

ונעבור אלינו - הנשים הקסומות:

קריטריון ה"מין" אמנם מופיע בתעודת הזהות, אבל בתפיסה היהודית הוא הרבה הרבה מעבר לזה.

ההבדל בין גברים לנשים אינו פרט טכני - פיזיולוגי. הוא עניין של תפקיד שונה לחלוטין.

לא פחות, לא מושפל - אחר!!!

אישה אינה גבר. יש לה יעוד אחר, כלים אחרים לממש אותו, וסיפוק מסוג שונה.

היהדות משבחת ומעלה על נס אישה שמצליחה להגשים את יעודה הנשי - אימהי.

"בזכות נשים צדקניות נגאלו, ובזכות נשים צדקניות עתידים להגאל".

פעמים רבות בתלמוד משבחים אמוראים בביטוי "אשרי יולדתו", וכשהיו במקדש שבעה כהנים גדולים - כולם אחים - בזה אחר זה,

לא בררו מיהו האב אלא מיהי האם. ואותה מעלים על נס לאורך כל הדורות וכל בוגרת רשת "בית יעקב" שהוקמה ע"י שרה שנירר תדע להרחיב בעניין.

רבנים ידועים יחסו עצמם לנשות משפחתם: רבי לייב שרה'ס,המארש"א-רבי שמואל אידלעס "ע"ש חמותו איידל, ה"צל"ח" ציון לנפש חיה ע"ש אימו ועוד...

היריעה קצרה, ניתן למצוא סימוכין רבים לדבר בשפה בת ימינו, לבבית ומרתקת בספר "נפש חיה" של הרב פינקוס זכרונו לברכה,

רב הקהילה החרדית ביישוב אופקים שנהרג לפני כעשר שנים בתאונת דרכים. ובעוד ספרי הגות לרוב.

נכון, יהיו שיראו בפיסקה האחרונה עלבון. העולם המערבי חינך אותנו לתרבות של קריירה וצריכה,

והתרגלנו לחשוב שאמהות תובענית ובישול מחית ירקות הם עלבון לאישה אינטלגנטית.

אבל כל מי שתקרא את הדברים, וזכתה להיות לאם, יודעת שלא היא!

האמהות מרחיבה את הנפש, היא מוציאה מן הכוח אל הפועל מעיינות נשיים שלא הכרנו קודם לכן,

וגם אם כרוך הדבר בערמות גיהוץ - עדיין אין עשירה כאמא למשפחה ברוכה.

כבודה של אישה - שהיא ממלאת את יעודה.

לא משבחים מיקרוגל בכך שהוא משמיע נעימה ערבה לאוזן בעת החימום...

ומטייפ לא מצפים שיחמם את החדר... גם אם זה קורה - זה "הובי", "קוריוז", אבל לא חלק מהותי.

כך, גם אם אישה יכולה ואוהבת ומצליחה לעשות קריירה,

עדיין עיקר מקומה ועיקר כבודה - בהיותה אישה ואם.

ככה אנחנו מרגישות. וככה אנחנו מחנכות.

וממילא, כשאנו גאות להיות בנות ונשים, ורואות בכך חשיבות מיוחדת, וגם העם כולו נושא אלינו את עיניו -

יוצאים לדרך בתחושה אחרת, ועולים לאוטובוס אחרת.

וכשמעבירים אותנו "מחלקה" כדי שיהיה קל לכולנו, נשים וגברים, לשמור על מעמדנו המיוחד,

ולא להורידו לרמה שמביישת את הכותבת ולא נעים לפרטה - טוב לנו.

טוב לנו להיות מוגנות, טוב לנו להרגיש מיוחדות,

טוב לנו שלהיותינו נשים ניתנת משמעות ערכית לפני המשמעות הפיזית.

 ודי לחכם במה שנרמז... מה קורה כשהמצב הפוך... מה מביא לכבוד ומה לבוז, היחס הפיזי או האישיותי...

אז לסיכום...

*הפרדה הינה לגיטימית כל עוד היא עניינית ואינה מגמדת מערך האדם.

*ההפרדה בין גברים לנשים נובעת מתפיסת עולם עמוקה ומכבדת, הן כלפי נשים והן כלפי גברים.

*גם ליופי ולחן הנשיים, יש מקום מיוחד בתהליך זה.

*מטרת ההפרדה אינה השפלה, כי אם הגנה ושמירה על הערך המיוחד, בהתחשב ביצר האדם העשוי להתייחס לפרטים חיצוניים במקום לפנימיות.

*החברה החרדית אינה כופה הפרדה "קיצונית" אלא מאפשרת למעוניינים בכך. וישנן מסגרות קיצוניות פחות למעוניינים.

*אנו מעודדות כל אישה באשר היא לשאת בגאון את דגל הנשיות הפנימית, הצנועה והמאושרת - ערכית.

!הבהרה חשובה: הפרדה בנסיעה הינה בגדר "מהדרין", וישנם נשים ואנשים רבים שאינם נוהגים בה

על אף שהם גאים ביהדותם ובתפקידם בעולם.

!ההפרדה הינה ביטוי לאורח חיים השואף להגיע למקסימום המיצוי העצמי במסגרת +-70 השנים שניתנו לנו מאת הבורא.

!ההפרדה הינה חלק מתפיסת עולם הגורסת, כי צניעות גופנית יתרה = ביטוי רוחני מקסימלי,

כל עוד הדברים נעשים ברוח זו ולמטרה זו.

קטע שכתבה שני מסר-טהרן זה כאן?

טהרן זה כאן?

סוודר הוא אביזר שלובשים כשלאמא קר. האקסיומה הזו רדפה אחרי בכל שנות ילדותי ונעורי. ומשפטים כמו "את לא יוצאת מהבית בלי סוודר!"  הטרידו אותי מאוד. אבל בגיל 16 דעתי השתנתה כשפגשתי זוג תאומות מתוקות מצטמררות מקור. ושכנה רכלנית שלהן לחשה באוזני שלאמא שלהן הקרייריסטית לא חשוב איך הילדים מתנהגים וחיים-כל עוד זה לא פוגע בשמה ומעמדה, אני מאמינה שהיא לא קרייריסטית מייצגת אבל פתאום הבנתי שהדאגה הטורדנית הזו היא משהו שאני מאוד אוהבת.

נזכרתי בסוודר הזה כשהקור בדיון על "הדרת נשים" טיפס לגבהים של גלים בסופת הוריקן.

החרדים שאני מכירה הם אנשים בוגרים ורובם בעלי מקצוע –כן כן, בשנים שאתם הייתם בצבא, הם לא עשו חיים, הם דגרו במסגרת לימודים תובענית ומחייבת כשהוריהם משלמים עבורה עשרות אלפי שקלים. כמו שאני רואה הידיים שלהם לא קשורות ואפילו אין עליהם סימני קשירה מהבית. כך שדי ברור שאם מי מהם רוצה לעשות שינוי, יש לו היכולת –אז היו כאלה שבאמת עשו. אבל הרוב? כנראה שטוב להם. הפתגם אומר "אין מלך בלי עם" ופתגם נוסף מציין ש"אין המון שוטה"

החרדיים מצייתים לרבנים שלהם, בעיניך זה חוסר בחירה? נכון זה באמת חוסר בחירה, כי הם בחרו רק מי יהיה הרב שלהם, וגם בוחרים בכל פעם שיוצאת ממנו הוראה חדשה האם לציית לה או לא. כי סביר להניח שהרב הזקן והחלש לא יכה אותם כשישמע שלא עשו את מה שאמר.

ומעולם לא נצרכו רבנים בימינו להפעלת כוחה של המשטרה או בג"ץ בכדי לכפות את דעתם-מי שרוצה מציית, הקהילה החרדית מספקת הרבה נוחות לפרטים המרכיבים אותה. רוב החרדים מבינים את ההוראות של הרבנים ומצייתים להם מתוך רצון והבנה בנכונותם. ומי שלא? לא האיום החרדי הכי גדול הוא שלא להיות חלק מהקהילה המגובשת תחת הרב. מי שמפחד מזה כנראה רואה בהישארות תחת הקהילה ערך משתלם יותר מצפייה באינטרנט או לבוש שונה.

למעשה פגשתי בבית החולים חילוניים נאורים שגם הלכו ב'עיוור' אחרי הוראה של קשיש כלשהוא-הפרופסור.

ומה ההבדל? הם מאמינים מניסיונם כי לימוד התורה של הרב שגורם לשיקול דעת מקצועי ומקיף והם מאמינים בלימוד האוניברסיטאי של הפרופסור שיגרום לו להכריע היטב. שתי המשפחות לא בחרו, אבל שתיהן עשו את הטוב ביותר.

בכל מקרה לא ראיתי חרדי אחד שבחר את נעמי רגן או חנה קהת בתור רבניות ומורות דרך ,כך שלא ברור מדוע הן מנסות להכריח אותו לציית לדעתן. באלימות ע"י פניה לבית משפט.

והסוודר? מה הוא קשור? הוא לא קשור-האהבה קשורה, והדאגה עם האכפתיות. מיהודים שעוברים על כלל שאתה מאמין שהוא הנכון ביותר.

ישראל לא תהיה איראן כי מי שקורא קצת בספרי דת או היסטוריה על החיים בזמן בית המקדש מבין שהם היו מגוונים עשירים ובעלי סיפוק רב ושמחה.

הציבור החרדי היום הוא עצום בגודלו 11% מאזרחי המדינה-הוא גם לא אחיד מטבע הדברים מחרדים מודרנים שחיים ועושים ככל העולה על רוחם-אבל עדיין מגדירים עצמם כחרדים ועד נטורי קרטא, מי יגבר כשהם יהיו פה רוב? לא הם ולא הם. רובו של הציבור החרדי שבאמצע הוא יכריע, וגם הוא משויך למאות קבוצות כשלכל אחת רב אחר, יהיה התחשבות בהם וגם בהם וגם בחילונים שירצו להיות כאלה, אבל הקו המוביל? מתון כדרכם של דמוקרטיות המבוססות על המוני קבוצות מיעוט.

ורק שתדעו שהפרסית היחידה שרוב הגברים החרדים רוצים שנשותיהן תידמנה לה, זו אסתר המלכה. אפילו שהם לא אחשוורוש הרשע...

טניה והאוטובוס באשדוד: הסיפור האמיתי מאוצרות האימייל)

הדרת נשים או פרויקט להפלת הממשלה?

שלום חברים להלן הסיפור האמיתי, המדהים, של "הנערה הגיבורה" מאשדוד, טניה רוזנבליט, ש"נלחמה בהדרת נשים באוטובוסים". מסתבר, שמי שרוצה לנסוע מאשדוד לירושלים, יודע שקיימים שני קווי "אגד": קו 438 ו- 448. קווים אלה יוצאים מהתחנה המרכזית באשדוד, (אחד מהם הוא "אקספרס" והשני "מאסף") ומגיעים לתחנה המרכזית בירושלים. בנוסף, במשך שנים רבות קיים באשדוד קו אוטובוס, האוסף נוסעים בשכונות חרדיות (רובע ז'), לא עובר בתחנה מרכזית, ומוריד נוסעים בשכונות חרדיות בירושלים (וגם בירושלים הוא לא מגיע לתחנה המרכזית). בעבר, החרדים רצו להקים חברת הסעה חרדית מיוחדת. אגד נלחמה ביוזמה זאת (כי חששה מתחרות), ובמסגרת ה"סטטוס קוו", הוקמו בארץ מספר "קווי חרדים" ש- 451 הוא אחד מהם. בקו 451 נשמרת הפרדה בין גברים לנשים. חילונים בדרך כלל לא נוסעים בו. מסתבר גם שהתחנות של קו 451 רחוקות יותר מביתה של טניה באשדוד, מאשר התחנות של הקווים 438 ו- 448. ובכן, מסתבר שטניה היא פעילה בכירה באירגון שמאל שנקרא: "קול אחד". רצ"ב תמונה שלה עם עמי איילון: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=scoops1&om=20034&omm=23 ולהלן סיפור המעשה האמיתי: "היא עלתה ברחוב חנה סנש, שמעה שירים וזמזמה. איש לא דיבר איתה", סיפר אחד הנוסעים. לדבריו, לאחר שעבר האוטובוס שתי תחנות ללא תגובה על הפרובוקציה, עלה נוסע שהרגיש את ידה של טניה. "היא שמה את המרפק במעבר וזה נגע בו". הנוסע שרק כעת הבחין בה, החליט לנסות לבקש מטניה לעבור למושב האחורי כמקובל בקווים אלו. משסירבה, נשאר האברך ליד הדלת ואמר כי חונך שלא לשבת מאחורי אישה וכי הוא לא נוסע בקו אחר. אחד האברכים ניסה את כוחו ופנה אליה "אולי תכבדי אותנו? אני מבקש ממך כיהודי אל יהודי". לאחר שהנהג סירב להתערב בטענה כי בג"ץ אוסר עליו, הוזמן למקום שוטר. "הוא היה ממש אדיב וניסה גם לדבר איתה", העידו הנוסעים, "אבל היא צעקה באוטובוס שהיא תשיר בנסיעה, איימה כי תתפשט ואף התחילה לנגוע בכפתורי חולצתה". הנוסעים החרדים מיהרו לרדת מהאוטובוס "אני לא אפגע ברוחניות שלי בשום מחיר", אמר חסיד גור. השוטר הבהיר לנוסעים כי אסור גם לו להתערב בנושא, והם מצידם החליטו לרדת. "היא אמרה שנוסע אחד ירד, אבל ירדו חמישה נוסעים ועוד 8 לא עלו בכלל בגללה. היו כאלה שכבר שילמו והפסידו את הכסף". טניה שלפה מצלמה וצילמה את כל המתרחש. ובכן, מה קרה כאן? תשובה: פרובוקציה מתוכננת של קמפיין סטנלי גרינברג של "השמאל הלאומי החדש", בו משתתפים ידיעות אחרונות, "הארץ", ערוץ 2 ועוד מספר כלי תיקשורת. מטרת הקמפיין: ליצור אווירת "נאחס" בארץ, לפי עצת היועץ הפוליטי סטנלי גרינברג. (ראו תחקיר של קלמן ליבסקינד לפני 3 חודשים). זהו קמפיין "אורווליאני", לפי מיטב המסורת של הספר: "1984" של הסופר ג'ורג' אורוול. הסבר על הקמפיין: על אף שהמצב בארץ טוב מכפי שלא היה שנים רבות - גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה בטחונית ובינלאומית - יצא "השמאל הלאומי החדש" בקמפיין נסתר, מתוכנן ו"מתוזמר" היטב. מטרת הקמפיין: לתת הרגשה לציבור ש"הכל רע", "הכל נאחס", "הפערים גדלים", "הטייקונים שולטים בנו", "אנו הופכים למדינת טאליבן", וכן הלאה, וכן הלאה. מטרת הקמפיין: לבצע "היפוך תודעה" בציבור. זהו כלל פסיכולוגי-סוציולוגי ידוע: אם תחזור על שקר מספר רב של פעמים, בסוף הציבור יאמין בו. תשימו לב: כל מספר שבועות, התיקשורת המשתתפת בקמפיין "תופסת ISSUE", (הפעם זה "הדרת נשים"), ו"שופכת" את זה בעמודים הראשונים. במקום להיות תקשורת חדשותית, זוהי תקשורת פוליטית. מטרת התיקשורת והקמפיין: להמאיס את הממשלה הנוכחית על הציבור, ולהביא להפלתה.

גאה להיות מודרת-קיבלתי במייל

כן, אני גאה להיות מודרת!!! - תגובה שחייבים להפיץ!!

כן, אני גאה להיות מודרת!

אני גאה להיות מודרת מהחברה החילונית הנחותה, שגבריה מביטים עלי במבט בזוי ומערטל, ומפיהם ניתזות מילים בהמיות ההופכות אותי לייצור פלסטיק, שכל תפקידו בעולמו הוא סיפוק היצר הגברי.

אני גאה להיות מודרת מהנורמות הקלוקלות שהתאזרחו בישראל, בהן אישה תרעיב עצמה עד מוות, בכדי להשתחל ל'מודל החלומי' המכונס בתוך גזרת סדום, וכך תתאים את עצמה לפנטזייה הגברית המעוותת שנהגתה בידי אסופת גברים אגואיסטית, אי שם במערב הזחוח והנהנתן.

אני גאה להיות מודרת מהמרחב הציבורי הרדוד, שכולו אפוף בתרבות צריכה אובססיבית הטובלת במסעות פרסום ראוותנית, בהן הנשים משמשות כפלקט שטוח וחסר בינה, שאין להן בעולמן אלא טור שינים צחורות וחיוך אינפנטילי ומזמין. עולם שבו יתרונות המיקרוגל המוצג במודעה מסתכם בצדודית הנשית שהצמידו לו.

אני גאה להיות מודרת מצווי האופנה המזעזעים, הפוקדים על ילדות רכות לוותר על תמימותן ולהתלבש כבוגרות מופקרות, אחרת ינודו על ידי הלחץ החברתי האכזרי, השואב את כוחו מהחונטה הגברית הצינית והשוביניסטית. צווים הכופים על הנשים ניתוחים שונים ומשונים, דיאטות רצחניות וחיי סבל בלתי פוסקים, בכדי להתאימן בכל גיל למוח הגברי הריקני, שלא חדל לראות בנו אובייקט.

אני גאה להיות מודרת מהמרחב הציבורי של התחבורה הציבורית החילונית, כאשר 49% מנוסעות הקווים בתל אביב דווחו על הטרדות קשות מצד הנוסעים הגברים, שניצלו בבהמיותם את העומס באוטובוס.

אני גאה להיות מודרת מהחברה המערבית המזויפת, הכופה על הנשים ערכי 'שוויוניות' תלושים, המעודדים אותן לטפח קריירה גברית תובענית יחד עם מעמסת גידול הילדים, או לחילופין לוותר על ערכי המשפחה והנישואין לטובת 'הגשמה עצמית' לפי המודל הגברי.

אני גאה להיות שייכת לחברה יהודית מוסרית, המעניקה לאישה את כבודה האמיתי, הנובע מהערכה כנה למעלותיה הסגוליות. חברה היודעת לשמר את כבודה כאתרוג מהודר, במקום הטהור והמיוחד לה, לבל תתגלגל בין ההמון המיוזע ותיפגם. לא מתוך פטרונות ורכושנות חלילה, אלא כשמירת אוצר יקר ערך. מתוך בחירה הדדית של נאמנות מוחלטת לבן הזוג וחיים של קדושה