מה בין כהה עור לכהה בגדים?
הסיפוק בהאכלת ילדים | על מה תסכימו לוותר בקניית מיקרוגל? | מי בחר שם משפחה ע"ש החמות ?
הנשים החרדיות פותחות את הפה
חנה שטיינברג-"חרדית קלאסית" של התקופה הפוסט-מודרנית: בת 30, אמא ל-6 ב"ה, אשת אברך., מורה- מחנכת וכותבת
בשנות האלפיים ו..., העולם אינו מוכן לקבל תמונת מצב כזו: אדם שחור - עור (וחלילה מלומר: כושי) עולה לאוטובוס. הנהג או אי מי מהנוסעים מורים לו: הכנס פנימה. מקומך - בחלק האחורי של האוטובוס!
זו אפליה מקוממת, ומעשה אשר לא יעשה. יהודים כגויים, חילונים כחרדים, חכמים כטפשים - כולם מוקיעים התבטאות שכזו.
אז איך זה, שאנחנו, נשים חרדיות, גאות לפסוע אל חלקו האחורי של האוטובוס? ועושות זאת- לא מכפיה, לא מפחד, אלא מבחירה?
לכל מי שמוכן טיפה להעמיק, הרי עיקרי הדברים שליבנו – בשיחי נשים - אחרי הסערה האחרונה:
למה זה משפיל להפריד בין לבן עור לשחור? מדוע ברור לכולנו שזהו חוסר כבוד?
האם במוסדות להשכלה גבוהה - אין מגבילים כניסה או מחלקים לקבוצות לימוד לפי רמות הישגים? האם בצבא-לכל מחלקה יוכל להתקבל כל מי שחושק בכך?
האין העיתונות מדרגת בעלי נכסים, ואירועים מסויימים - מגבילים כניסה לאח"מים בלבד? לבעלי כושר גופני מסויים?
ואלו מעט דוגמאות לתופעה רווחת וקיומית של הדרה יומיומית, אשר איננה נתפסת כאפליה.
למה, באמת?
אולי אפשר להציע את ההסבר הבא:
ההבדל נעוץ (בין השאר) בקריטריון להפרדה, ובקשר שלו לתחום בו נערכת ההפרדה.
כאשר אומרים לי: את לא מוכשרת בשפות, לא תוכלי להרשם לקורס - אני לא נעלבת.
כאשר אומרים לי: את שחורת עור, אינך שוות ערך כאדם - אני נעלבת ומושפלת.
ההתייחסות אל צבע העור / צורת העיניים / ארץ המוצא - כאל זו שתקבע מה אני שווה כאדם - היא משפילה את הערך האינסופי של המושג "אדם".
אדם הינו חלק אלוק ממעל, זוהי תפיסה בסיסית ביהדות. כל אחד וכל אחת מאתנו הם דבר עצום ועוצמתי,
שאי אפשר "לכמת" אותו לפי נתונים שטחיים.
אני לא בטוחה שחלוקה לפי מנת משכל או עושר, היא כן מכבדת (אני בטוחה שלא), אבל יש בזה משהו מעט יותר מהותי מפרטים הרשומים בתעודת הזהות...
ונעבור אלינו - הנשים הקסומות:
קריטריון ה"מין" אמנם מופיע בתעודת הזהות, אבל בתפיסה היהודית הוא הרבה הרבה מעבר לזה.
ההבדל בין גברים לנשים אינו פרט טכני - פיזיולוגי. הוא עניין של תפקיד שונה לחלוטין.
לא פחות, לא מושפל - אחר!!!
אישה אינה גבר. יש לה יעוד אחר, כלים אחרים לממש אותו, וסיפוק מסוג שונה.
היהדות משבחת ומעלה על נס אישה שמצליחה להגשים את יעודה הנשי - אימהי.
"בזכות נשים צדקניות נגאלו, ובזכות נשים צדקניות עתידים להגאל".
פעמים רבות בתלמוד משבחים אמוראים בביטוי "אשרי יולדתו", וכשהיו במקדש שבעה כהנים גדולים - כולם אחים - בזה אחר זה,
לא בררו מיהו האב אלא מיהי האם. ואותה מעלים על נס לאורך כל הדורות וכל בוגרת רשת "בית יעקב" שהוקמה ע"י שרה שנירר תדע להרחיב בעניין.
רבנים ידועים יחסו עצמם לנשות משפחתם: רבי לייב שרה'ס,המארש"א-רבי שמואל אידלעס "ע"ש חמותו איידל, ה"צל"ח" ציון לנפש חיה ע"ש אימו ועוד...
היריעה קצרה, ניתן למצוא סימוכין רבים לדבר בשפה בת ימינו, לבבית ומרתקת בספר "נפש חיה" של הרב פינקוס זכרונו לברכה,
רב הקהילה החרדית ביישוב אופקים שנהרג לפני כעשר שנים בתאונת דרכים. ובעוד ספרי הגות לרוב.
נכון, יהיו שיראו בפיסקה האחרונה עלבון. העולם המערבי חינך אותנו לתרבות של קריירה וצריכה,
והתרגלנו לחשוב שאמהות תובענית ובישול מחית ירקות הם עלבון לאישה אינטלגנטית.
אבל כל מי שתקרא את הדברים, וזכתה להיות לאם, יודעת שלא היא!
האמהות מרחיבה את הנפש, היא מוציאה מן הכוח אל הפועל מעיינות נשיים שלא הכרנו קודם לכן,
וגם אם כרוך הדבר בערמות גיהוץ - עדיין אין עשירה כאמא למשפחה ברוכה.
כבודה של אישה - שהיא ממלאת את יעודה.
לא משבחים מיקרוגל בכך שהוא משמיע נעימה ערבה לאוזן בעת החימום...
ומטייפ לא מצפים שיחמם את החדר... גם אם זה קורה - זה "הובי", "קוריוז", אבל לא חלק מהותי.
כך, גם אם אישה יכולה ואוהבת ומצליחה לעשות קריירה,
עדיין עיקר מקומה ועיקר כבודה - בהיותה אישה ואם.
ככה אנחנו מרגישות. וככה אנחנו מחנכות.
וממילא, כשאנו גאות להיות בנות ונשים, ורואות בכך חשיבות מיוחדת, וגם העם כולו נושא אלינו את עיניו -
יוצאים לדרך בתחושה אחרת, ועולים לאוטובוס אחרת.
וכשמעבירים אותנו "מחלקה" כדי שיהיה קל לכולנו, נשים וגברים, לשמור על מעמדנו המיוחד,
ולא להורידו לרמה שמביישת את הכותבת ולא נעים לפרטה - טוב לנו.
טוב לנו להיות מוגנות, טוב לנו להרגיש מיוחדות,
טוב לנו שלהיותינו נשים ניתנת משמעות ערכית לפני המשמעות הפיזית.
ודי לחכם במה שנרמז... מה קורה כשהמצב הפוך... מה מביא לכבוד ומה לבוז, היחס הפיזי או האישיותי...
אז לסיכום...
*הפרדה הינה לגיטימית כל עוד היא עניינית ואינה מגמדת מערך האדם.
*ההפרדה בין גברים לנשים נובעת מתפיסת עולם עמוקה ומכבדת, הן כלפי נשים והן כלפי גברים.
*גם ליופי ולחן הנשיים, יש מקום מיוחד בתהליך זה.
*מטרת ההפרדה אינה השפלה, כי אם הגנה ושמירה על הערך המיוחד, בהתחשב ביצר האדם העשוי להתייחס לפרטים חיצוניים במקום לפנימיות.
*החברה החרדית אינה כופה הפרדה "קיצונית" אלא מאפשרת למעוניינים בכך. וישנן מסגרות קיצוניות פחות למעוניינים.
*אנו מעודדות כל אישה באשר היא לשאת בגאון את דגל הנשיות הפנימית, הצנועה והמאושרת - ערכית.
!הבהרה חשובה: הפרדה בנסיעה הינה בגדר "מהדרין", וישנם נשים ואנשים רבים שאינם נוהגים בה
על אף שהם גאים ביהדותם ובתפקידם בעולם.
!ההפרדה הינה ביטוי לאורח חיים השואף להגיע למקסימום המיצוי העצמי במסגרת +-70 השנים שניתנו לנו מאת הבורא.
!ההפרדה הינה חלק מתפיסת עולם הגורסת, כי צניעות גופנית יתרה = ביטוי רוחני מקסימלי,
כל עוד הדברים נעשים ברוח זו ולמטרה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה