מכתב ששלח עובד בנמל אשדוד לחבריו לעבודה

בכן, ערב טוב לך

מה שלומך? ברוך השם - בסדר. יופי.

1. כשבאתי ללמוד בנמל, גמלה בליבי החלטה. אני בשום אופן לא עומד לשכנע איש מחברי לחזור בתשובה, ללמוד משהו, לשמור שבת וכו'. איש באמונתו יחיה. אני לפרנסתי אעשה, וסומך עליך אותו דבר.

ובכל זאת. קרה משהו בימים הללו במדינה שלנו. בימים טרופים אלו, בהם איש את רעהו חרב יאכלו, כמעט כל אחד שאל אותי - כמוך, בצורה זו או אחרת: מה? מה זו ההתנהגות הזו? זו התורה, ש'דרכיה דרכי נועם'? זו היהדות, מאירת הפנים?

הרגשתי לפי יומיים כשהגברת שומרון שאלה אותי על כך, שבאמת הגיעו מים עד נפש. ואז החלטתי, שעל אף שאני ממש לא רוצה ולא מעוניין לעמוד כצד בזירה הזו שבין כולנו, בני עם אחד, גורל מר משותף, אני חייב להסביר לפחות את הנקודה המדוברת. ודברים היוצאים מן הלב – נכנסים ללב.

אני אסוב את דבריי על הציר המרכזי שגם לי וגם לך יש רצון לתמוך בו: איש באמונתו יחיה.

2. וכאן אומר במילים ברורות, ונכון שהן מרגיזות, אבל ככה זה - האמת לעיתים מרגיזה: העלאת נושא ההפרדה באוטובוסים, היא בעצם התערבות אמיתית מצד היוזמים אותו, בתוך הנעשה בביתנו פנימה.

והעובדה הן פשוטות, כאמור.

לא הפכנו את קו 400 החילוני שמבני ברק לירושלים לנפרד. לא הפכנו את הקו המוביל מאשדוד לירושלים לנפרד.

זה עבד כך: בשנים עברו, יצרנו לעצמינו מערכת קווים פרטית מופרדת. זו שגשגה ופרחה עד למאד. 'שבאל', 'הוכהויזר', 'מלאח', 'מוסאיוף', 'דני בלאמס', 'מוניות גאולה' - הן רק חלק מחברות שהרוויחו הון תועפות מקווי המהדרין שבנינו לעצמינו, מתוך רצון לחיות כשגיונותנו.

פתאום הגיעו חברות אגד ודן. ראו כי הן מפספסות קהל ענק, והתחננו(!) לרבנים שהן מעוניינות לפתוח במיוחד עבורינו קווי מהדרין - דרכם.

זה לא קרה ביום אחד, אבל בסוף הסכמנו להם. היו על כך ויכוחים רבים בעניין, בתוככי המגזר. משום שהחברות הפרטיות לא הסכימו לוותר, ועוד סיבות כמובן. אגב, רוב מנהלי החברות הפרטיות הנ"ל הפכו לנציגי הציבור החרדי באגד, כתחליף לחברות שהן נאלצו לסגור (מעין פיצוי קל ועצובL)

אני נזכר בימים העליזים, בהם על כל כרטיסייה של אגד החילונית היה כתוב בענק מאחור: 'ועשית ככל אשר יורוך', מצוה לנסוע רק בקו 350, ולשמור על גדרי הצניעות. אגד בהתגלמותה... התחננה שיסגרו את הקווים הפרטיים ויעברו אליה. ידעה שרק כשהיא תכבד את רצון הציבור ותעניק לו את התנאים שבהם הוא חש בנוח, הם יעברו אליה.

3. הסיבה שאני מספר את זה, משום שזו האמת האבסולוטית: הקווים הללו הם בעצם 'פרטיים' שלנו. המדינה התחננה אלינו לתת לנו אותם, ומצידנו אנחנו זונחים אותם היום, רק שמשרד התחבורה יתן אישור – וסבבה, אנחנו חוזרים ל'שבאל' ול'הוכהויזר'.

4. וכך בעצם נוצרו עוד קווים, ועוד קווים, במקביל (!) לקווים הרגילים המעורבים. כך בני ברק. עיר חרדית מובקהת עם מיעוט חילוני. ישנו קו 402  מופרד, ובמקביל קו 400 מעורב. אף קו חילוני לא בוטל. הנה מה טוב ומה נעים. כך באשדוד, וכך בכל עיר ועיר שהאוכלוסיה בה מעורבת חרדים וחילוניים. החרדים במהדרין. החילונים במעורבים, הכבוד שורר, וכולם היו מבסוטים. איש לא אמר לאשה לשבת מאחור בקו 400 החילוני, והנשים החילוניות כיבדו את רצון יוצרי קווי המהדרין וישבו מאחור. היה טוב לך, היה טוב לי.

5. ויום אחד השתנה הכל. ויהי לפני כשנתיים ימים, ראו זאת אנשי הקרן החדשה לישראל - הצינור הראשי של 'שלום עכשיו', 'בצלם', 'עדאלה, קול אחד' 'רופאים למען זכויות אדם' ועוד כל מיני ארגונים ידועים.

אלו, קמו וזעקו בפופוליזם: הייתכן? כיצד מעז הציבור החרדי להשפיל את נשותיו ולהשליכם אחור משל היו כושים במונטוגומרי בארה"ב? איך יש להם זכות לדרוס את הנשים בשחצנות כזו?

5. וכאן נשאלת השאלה: האם אנחנו חייבים משהו למישהו? האם אנו צריכים לבוא ולהעניק הסברים למה אנו מעוניינים לגדור עצמינו בצורה כזו או אחרת? האם הנשים החרדיות המבסוטות עד הגג מכך שהן חופשיות מהטרדות למיניהם (83% הוטרדו בקווים בתל-אביב http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1573325) ) זקוקות להסביר מדוע הן רוצות לשבת בנפרד מהגברים? האם אשה שכיף לה לשבת ולהניק את בנה הקט באוטובוס בלא מפרע אמורה להפסיק ליהנות מזה?

אלא שהעתירה הזו הראתה שמה שעמד בעיני 'הקרן' לצנינים לא היה הכפייה על חילוני/ה שנקלע/ה לאוטובוס כזה ונאלצ/ת לשבת במקום המגדר שלה - אלא על עצם החוצפה החרדית לארגן לעצמה סדר חיים מובדל ושונה ממה שהם רואים לנכון שצריך להיות.

ומה. אנשי 'הקרן' ידעו שהם עתידים לרכב על גל גבוה וסוער בגיבוי התקשורת אוהדת הדם והאש, יח"צ חינם לעצמם וכניסה קלה ללב העם, והחליטו לעשות את זה. הגישו בג"צ, לא פחות ולא יותר על 'ביטול קווי המדרין'. 

6. ומה קרה אז? בג"צ, כשבתו פסק ואמר: ניתן להם שנה לראות האם ישנם גילויי אלימות בקווים אלו, או שלא. ובינתיים - כך פסק, אסור לאיש להטריד את רעהו היכן ישב בכל אוטובוס שהוא - כולל בקווי המהדרין שתרמנו לקואופורטיביים ברוב פראיירותנו.

למרבה ההפתעה, שנה שלימה עברה מינוס שבועיים, ו.. אפס אלימות. סטודנטיות בירושלים עלו על קווי מהדרין בכוונה תחילה להטעים מנחת זרועם, ואפס תגובה. איפה האלימות. איפה ההטרדות? גורנישט. כשיעלו בידך כמה עשרות מקרים מתוך חצי מליון נסיעות בשנה, זה עדיין לא נחשב כמובן לסיבה סבירה לפרק מערכת שלימה כזו. ובכל זאת, המבחן התקיים, ובהצלחה יתירה.

7. ואז באה רוזנבליט. חברת ארגון 'קול אחד' מבית 'הקרן'. איני רוצה להיות הזוי בקונספיצירות ודמיונות שהיא ישבה באסיפות אפופי עשן ותכננה את התגובה הזו פר בג"צ. אך רוח המושל, חפפה ודאי על מעשיה. מה גם שיום לפני כן הגברת הנכבדת כתבה בפרופיל הפייסבוק שלה דברים נכבדים מאד בנוגע לציבור החרדי. וגם מחקה אותם מיד כשקלטה שהם מגלים שבעצם המעשה היה למטרת פרובוקציה לחלוטין.


והתקשוררת כמובן כמרקחה. האירוע הפך לחגיגה, הגדיל לפסטיבל, וכעת קרנבל. טניה היא רוזה פרקס של ישראל. גיבורת המדינה. סימבול השחרור מכבלי הגברים הגזענים והמושחתים. כבר משריינים לה מקום במפלגת יאיר לפיד. והי-הופ, מי זה בא ראש הממשלה הבא.

ההשוואה הזו רק מלמדת על המניפולציה שתוכננה על אי-ההבנה המובנית בציבור הישראלי ביחס לציבור החרדי (כפי שגם להיפך, אני מוכרח לציין)


8. וזאת עליך לדעת, כאחד העם הנפלא והמיוחד שלנו:

אצל החרדים, האשה היא המלכה. היא עיקר הבית, היהלום שבכתר. היא זו ששרים לה בכל ליל שבת 'אשת חיל'. היא זו שהילדים, החתנים, הנכדים ונינים אינם מכנים את שמה - מפאת כבודה. ככזו, היא שמורה מכל משמר, מונחת כאתרוג בתיבת זהב, באניצי פתשן רכים, בלשונות של ארגמן אציליים.

היא עצמאית, מנכלי"ת מוצלחת, דמות חינוך ומודל לחיקוי לילדים, לנכדים, לנינים, וגם לנכדי הנינים כן ירבו. היא מוערכת בזכות מי שהיא, ולא בזכות אמות מידה חיצוניות ושטחיות. מי מדבר על כך בכלל שהיא איננה כלי טכני לשימוש ביד גברים - ולא ברושור קידום מכירות למותגי רכב...

ואי לכך, ההפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים בכלל רחוקה כמרחק מזרח ממערב מאקט של השפלה של מגדר הגברים לעומת הנשים. ההפרדה הזו היא בסך הכל רצון הגברים לשמור עצמם מכבלי יצרם בנוגע לנשים, ורצון הנשים לישמר מסטיות יצריות למיניהם של אלו שאינם שולטים ביצרם. ההפרדה היא חלק מחשיבות המותג הנשי החרדי: הוא קודש -קודשים, לא מורשה נגיעה, לא בנוי מקשקושים רעשניים למיניהם. אותם משאירים לסביבה.


9. ולכן, (וזה בעצם עוד משהו שהתקשורת מסתירה בכח בכדי לטשטש את הרציונל שמאחורי ההפרדה), גם אם גבר בטעות מתיישב מאחור באוטובוס, הנשים תערנה לו בעדינות, שבקוים אלו הגברים יושבים מקדימה. וזו כבר הוכחה מוחצת לכך שההגדרה 'השפלה' היא הזויה ומצחיקה. (ישיבת הנשים מאחור, היא טכנית לחלוטין - בשל הרצון שהגבר החרדי לא יסתכל לעבר הצד הנשי, ואם היתה יכולת למשל להפריד בצורה אחרת, זה היה נעשה). וטרחתי לכתוב זאת רק בכדי לנפץ את המשוואה הזו לכושים בארה"ב שההפרדה היתה כנגד רצונם.

10. ואני הקטן, משמש דוגמה מהחיים וכמשל בוזגלו למעשה טניה'לה הנכבדה. האם אני יכול לבקש בבצפר בנמל הפרדה בתואנה שאם לא תהיה הפרדה הנכם 'מדירים' אותי מהנמל? בפירוש לא! באת לנמל? תתנהג כמו בנמל. אנחנו לא נשנה את דרכינו לכבודך מר חרדי בודד. בבני-ברק אצל איתן דובקין תבקש הפרדה. לא בביצפרנו!

טניה נכבדה, באת לקו 451 החרדי? תתנהגי כמו חרדית (בעצם כמו חילונית, אבל שבי לצד המגדר שלך...). לא מעוניינת? יש לך תחליף! קו 439 שהיה תמיד לפני המהדרין ויהיה אחריו, אנחנו לא נשנה מאומה לכבוד בואך לקווינו הפרטי.

11. את הסיפור הזה, טרחתי להסביר. את סיפורי הבדים המרושעים שנתפרו כסופרלטיבים וחומרי בעירה, אני לא אטרח אפילו להכחיש. מדרכות מופרדות, ערים נפרדות, כל אלו דברים שלא קיימים ולא יהיו קיימים לעולם ועד. המקום היחידי שזה קיים הוא בשעות שמחת בית השואבה בהם צפופים אלפי אנשים ונשים ב- 150 מטר של סמטאות צרות ונעשה סדר מקומי ונקודתי לכמה שעות ליליות.

לבטח אני לא אמור לדברר את הסיקריק המרושע שפגע בבת ישראל שעושה רצון הוריה בתמימותה. ואם היה עובר לצידי היה חוטף ממני ומכל חרדי אחר מנה אחת אפיים על התנהגותו הקלוקלת.

12. ובקשתי אליך: בעזרת השם, יבוא יום, ותהיה לך השפעה ישירה על התקשורת בישראל. לשבת על שיבר הפרסום זו עוצמה אדירה. לפחות אז, שתהיה לך מטרה אחת, להגדיל את האהבה בין חלקי העם, למצוא את המכנה המשותף, את הטוב שבכל חברה, שמאל-ימין-מתנחלים-חרדים-קיבוצניקים, וכו'. אני כבר למדתי שהציבור שלך אינו כפי שחשבתי, אני מקוה שגם אני מייצג את יפת היהדות בכבוד, ואי"ה בלי נדר גם אני, כשתהיה לי השפעה פעם על התקשורת החרדית, אשתדל תמיד למצוא את הטוב, את היהלומים, שבך, ובחבריך.

לילה טוב

  

נ.ב. המכתב לשני המינים בשווה.--